ההון (capital) העומד לרשות חברה על מנת לממן את פעילותה וצמיחתה, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, מורכב מהונה העצמי (equity), אשר הושקע ע"י הבעלים בתוספת רווחים (או בניכוי הפסדים) שהצטברו עקב פעילות החברה ומהון זר (קרי, חוב). חוב החברה משקף הלוואות שהועמדו בתמורה לתשלום ריבית, המגלמת את פרמית הסיכון. היתרון העיקרי במימון ע"י הלוואה הוא שלמממן אין זכות בנכסי החברה. עם זאת, המממן לרוב ידרוש ערבויות ובטחונות, מהם יוכל לפרוע את החוב, ככל שהלווה לא יעמוד בהחזרי ההלוואה.
ההון העצמי והחוב מדורגים לפי רמת הסיכון; בעוד שההון העצמי מעניק לבעלים ערך שיורי (כלומר הון נחות לחוב), את החוב ניתן לסווג על פי בכירות על נכסי החברה, כלהלן:
- חוב בכיר החוב בעדיפות הגבוהה ביותר בקבלת נכסי החברה במקרה של חדלות פרעון. נהוג לרשום שעבוד מדרגה ראשונה כבטוחה לחוב בכיר.
- מזנין – הלוואה המגובה בשעבוד על מניות החברה, לרוב מניות בכורה, המקנות זכויות עודפות. במקרה של אי פרעון החוב, למלווה עומדת הזכות להמיר את החוב למניות החברה. מזנין קודם לחוב נחות. היות והתשואה מהמניות אינה מובטחת (בניגוד לפירעון החוב), הריבית בהלוואות מזנין גבוהה יותר מהתמורה שמבקשים בעלי חוב רגילים של החברה.
- חוב נחות אינו מובטח בשעבודים ולכן הינו החוב בעדיפות הנמוכה ביותר בסדר הנשייה. שיעור ריבית ההלוואה בחוב נחות גבוה ביחס לריבית של חוב בכיר ומשקף את תוספת הסיכון של החוב הנחות בסדר הנשייה.
על פי רוב, חברות מגייסות חוב ע"י נטילת הלוואות בנקאיות/חוץ-בנקאיות והנפקת אג"ח. נוכח הרגולציה הגוברת על מערכת הבנקאות ומדיניות ניהול הסיכונים ע"י הבנקים, חברות המבקשות מימון פונות לאפיקים נוספים, בהם קרנות חוב, שפעילותן בשנים האחרונות גוברת. קרנות חוב (קרנות אשראי;Private Debt) הן קרנות המעמידות אשראי לגופים המחפשים אלטרנטיבה למימון בנקאי.
מנקודת מבט של משקיעים, היות וקרנות החוב בדרך כלל אינן סחירות פרמיית הסיכון המבוקשת גבוהה יותר ביחס לפרמיות סיכון באפיקים סחירים, על מנת לפצות הן על אי הסחירות והן על אורך חיי הקרן. בנוסף, התשואה שמניבות קרנות החוב מושפעת, בין היתר, מבכירות החוב ומהשעבודים בגינו. לרוב, קרנות החוב מעמידות הלוואות בריבית משתנה, כך מגנות על עצמן בפני שינויי ריבית ואינפלציה בשוק.
אסטרטגיות עיקריות של קרנות חוב
- Direct Lending – הלוואות בשעבוד ראשון, לרוב לצורך צמיחה ו/או רכישות לחברות קטנות ובינוניות (SMEs). אורך חיי הקרן הינו בד"כ כ-7 שנים.
- הלוואות גישור (Bridge Loan) – מתן הלוואות לטווח קצר (שנה-3 שנים), בד"כ עבור גישור על פערים בתזרים המזומנים.
- מזנין – הלוואות המשמשות למימון התרחבות של חברה, כאשר החוב מעניק למלווה את הזכות להמרה למניות ככל שההלוואה לא תיפרע. אורך חיי הקרן כ- 10 שנים.
- קרנות חוב נדל"ן מעניקות הלוואות לחברות ייזום ובנייה בתחום הנדל"ן, תמורת שעבוד המוטל על הנדל"ן הממומן.
- דיסטרס ומצבים מיוחדים – השקעות בחברות לפני פירוק/בטרם תהליך הבראה, במטרה להשיג שליטה ולשקם. אורך חיי הקרן כ- 10 שנים.
בסביבות ריבית נמוכה, נוטים המשקיעים להשקיע בחוב לטווח קצר בריבית משתנה, בעוד שבסביבות ריבית גבוהה, משקיעים נוטים להשקיע בחוב לטווח ארוך בריבית קבועה.
היות ושיעורי הריבית בשנים האחרונות היו נמוכים מאוד, השקעות באפיקי האג"ח הניבו תשואות נמוכות ומשקיעים רבים הפנו את השקעותיהם לאפיקים לא סחירים ובין היתר, לקרנות החוב. בימים אלו, לנוכח עליות הריבית, וכפועל יוצא, עלייה בתשואות באפיק האג"ח, חלה האטה מסוימת בפעילות קרנות החוב היות ופרמית הסיכון שמניבות קרנות החוב אינה מפצה על סיכון אי-הסחירות. יש לציין כי מגמה זו נגזרת משיעורי הריבית ועלולה להשתנות בהתאמה.
ניתוח הזדמנויות השקעה בקרנות חוב מחייב בחינה מעמיקה של הסיכון ביחס לחלופות השקעה אחרות; סיכון זה, כאמור, נגזר מתנאי השוק, נזילות ההשקעה (או היעדרה) ובכירות החוב, כאשר תשואת המטרה בקרנות חוב אמורה להצדיק את פערי הסיכון.
מטרת מאמר זה הינה להביא לידיעתכם מידע מעודכן בנושאים שונים.
בהתאם, אין ליישם את האמור במאמר זה מבלי להיוועץ בגורם המקצועי המתאים במשרדנו.