בית המשפט העליון הכריע, כי דיבידנד שמתקבל מתוקף מניות שהוקצו לעובדים לפי סעיף 102, באמצעות נאמן, חייב במס בשיעור של 25%- גם כאשר מקורו ברווחים הנהנים מהטבות לפי חוק עידוד השקעות הון.
בית המשפט עסק בשאלה בעלת חשיבות מעשית למעסיקים, עובדים וחברות להם תוכניות אופציות לעובדים, באמצעות נאמן, מכוח סעיף 102 לפקודה. ובפרט, כאשר מדובר בחברות הנהנות מהטבות מכוח חוק עידוד השקעות הון.
המחלוקת המשפטית נסבה על השאלה האם דיבידנד אשר מחולק מאת חברה הנהנית מהטבות לפי חוק עידוד השקעות הון, לבעלי מניות שהם עובדים שמימשו תוכניות אופציות לפי סעיף 102 באמצעות נאמן, חייבת בשיעור מס מופחת- או שמא בשיעור מס הקבוע בסעיף 102 (25%)?
בנוסף, נדונה טענה לאפליה – ביחס להוצאת שומה לעובד אחד, באופן אישי, ורק לו.
בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי, בקביעתו כי סעיף 102 מהווה הסדר פרטני, ייחודי ושלם למיסוי מניות עובדים, הכולל את כלל הזכויות הנובעות מהמניות, לרבות דיבידנד. בקביעתו כי גם חלוקת דיבידנד מהווה "מימוש" כהגדרתו בסעיף 102 לפקודה, בין היתר מאחר וחלוקת דיבידנד מבטאת העברת ערך לבעל המניות. על כן, סעיף 102 גובר על הוראות ספציפיות בהקשר זה ובהן חוק עידוד והוראות פקודת מס הכנסה.
ביחס לעובד אשר הוצאו לו שומות, ביהמ״ש קבע כי אי הגשת ערעור כנגד העובד- יש בו כדי להימנע מהנצחת פגיעה לא שוויונית, ועל כן אין בכך להצדיק דחיית הערעור נגד החברה.
יובהר, כי פקיד השומה ערך לחברה ביקורת ניכויים, במסגרתה לא הועלתה השגה מצדה של רשות המסים ביחס לשיעור מופחת על הדיבידנד. ואולם, ביהמ״ש דחה טענת הסתמכות זו וקבע שרשות המסים רשאית לשנות את עמדתה, אף אם הייתה נהוגה פרקטיקה קודמת או ניתנו החלטות מיסוי סותרות.
בשל האמור בפסק הדין, אנו ממליצים לחברות אשר הקצו אופציות לעובדים ובמיוחד אלה הנהנות מהטבות לפי חוק עידוד השקעות הון, כי יבחנו סוגיה זו באופן יזום.