מע"מ בשיעור אפס בגין תיווך פיננסי ללקוחות זרים – הסוף?

בעידן שבו חברות תיווך פיננסי משפיעות על תנועת הכספים בין בנקים ומוסדות פיננסיים, שאלת שיעור המע"מ על עסקאות התיווך היא משמעותית.

לאחרונה התקבל פסק דין של בית המשפט העליון שקבע כי בגין העמלה שגבתה חברת התיווך מהבנק הזר חייבת החברה במע"מ מלא, וזאת בנוסף למע"מ בשיעור מלא על העמלה שנגבתה באותה עסקה מהבנק הישראלי (שלגביו לא היתה מחלוקת).

באותו מקרה*, סניף ישראלי של חברה זרה המספקת שירותי תיווך פיננסי בין לקוחות מוסדיים (בנקים, חברות ביטוח וכדומה), תיווך עסקה במכשיר פיננסי בין שני בנקים, אחד ישראלי ואחד זר. עבור שירותיה קיבלה החברה עמלה מכל אחד מהבנקים. אין מחלוקת כי העמלה שנגבתה מהבנק הישראלי חייבת במע"מ מלא.

השאלה במחלוקת היא האם העמלה שנגבתה מהבנק הזר חייבת במע"מ מלא (עמדת רשויות המס) או שמא יש להחיל עליה מע"מ בשיעור אפס (עמדת החברה).

לטענת רשויות המס, שירות התיווך הוא שירות אחד הניתן לשני הצדדים יחדיו, ולכן חל עליו הסייג הקבוע בסעיף 30(א)(5) לחוק:

"מתן שירות לתושב חוץ…לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל…"

מנגד, החברה טענה שכל אחד מהבנקים הצדדים לעסקה קיבל שירות נפרד, לפיכך העמלה ששולמה על ידי הבנק הזר זכאית לדווח על מע"מ בשיעור אפס לפי סעיף 30(א)(5). בנוסף, החברה טענה שחיובה במע"מ בשיעור מלא אינו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, שהוא סיוע לעוסקים ישראלים לייצא את שירותיהם אל מחוץ לגבולות ישראל ולסייע להם להתחרות בעוסקים זרים בשוק הבינלאומי.

בית המשפט העליון פסק כי העמלה שנגבתה מהבנק הזר חייבת במע"מ מלא.

בית המשפט נימק את פסיקתו, בין היתר, בניתוח כלכלי שעל פיו בעסקאות תיווך מדובר בשירות שאינו ניתן להפרדה (אף אם העמלה נגבית בנפרד משני הצדדים). לאחר שבית המשפט הגיע למסקנה שמדובר בשירות אחד אז שירותי התיווך של החברה ניתנים גם לתושב ישראל (החברה) ולכן יש לשלול את ההטבה על פי הסייג שבסיפא של סעיף 30(א)(5).

 

* ע"א 8556/21, מנהל מס ערך מוסף תל אביב מרכז נ' ג'י אף איי סקיוריטיס לימיטד.