בשנים האחרונות אנו מבחינים במגמה מתפתחת לפיה משפחות עתירות הון מעוניינות לפעול באופן פרו-אקטיבי להבטחת עתידו של דור ההמשך ולהקניית ביטחון כלכלי לבני המשפחה למשך דורות.
אחת הדרכים הנפוצות להבטיח רצון זה ולבצע חלוקה של נכסי המשפחה באופן מיטבי, הינה הקמת נאמנות.
מהי נאמנות?
נאמנות הינה כלי משפטי דרכו ממנֶה בעל ההון נאמן, שיפעל ע"פ הוראותיו לניהול ומימוש נכסיו והונו באופן ולמטרות שייקבעו על ידו.
הנאמנות מייצרת מערכת יחסים בין מייסד הנאמנות ("היוצר") לבין הנאמן, המופקד על ניהול הנכסים המועברים אליו מכוח הנאמנות, לטובת נהנה או לטובת מטרות אחרות שאותן הגדיר היוצר בכתב הנאמנות.
כתב הנאמנות הוא מסמך משפטי המפרט את המטרות שלשמן היוצר מבקש להעביר את הנכס לידי הנאמן ואת האופן שבו הנאמן יהיה מחויב לפעול. בידי יוצר הנאמנות האפשרות לצרף "כתב משאלות", בו הוא מביע את רצונו בנוגע לאופן ניהול הרכוש על ידי הנאמן, אולם הנאמן אינו מחויב להתייחס למסמך זה שכן הוא אינו בעל תוקף משפטי. לשם כך, יכול יוצר הנאמנות לקבוע "Protector" (מגן) לנאמנות שתפקידו להבטיח שרצונותיו ומשאלותיו יתקיימו.
מידת מעורבותו של יוצר הנאמנות בניהול הנאמנות, תבוא לידי ביטוי בהגדרת הנאמנות כאחת מהבאות:
נאמנות הדירה: נאמנות בה נשאר בידי היוצר הכוח להשפיע על פעולות הנאמן, לרבות לעניין אופן ניהול הנאמנות, נכסיה, שינוי הנהנים בה, ביטול הנאמנות או החלפת הנאמן שלא בשל עילה שבדין, ועוד, וכל זאת במישרין או בעקיפין.
נאמנות בלתי הדירה: כל נאמנות שאינה נאמנות הדירה.
כיצד הנאמנות משמשת ככלי להעברה בין דורית?
ישנן מספר דרכים להעברת נכסים בין דור ההורים לדור הצאצאים. העיקריות הן: צוואה, העברה ישירה (מתנה) ונאמנות.
כאשר למשפחה יש רכוש משמעותי, נושא העברה בין דורית הוא מורכב ודורש חשיבה מעמיקה אשר לוקחת בחשבון נושאים כגון: אילו מהנכסים רוצים להוריש במשותף ואילו ליורש ספציפי, עד כמה לאפשר פעולה חופשית של היורשים ברכוש ואילו מגבלות לשים. במידה ולמוריש יש חברה בבעלותו – מי ינהל אותה, מה קורה במידה וישנם יורשים שאינם כשירים, מה מידת השליטה והמעורבות שההורים מעוניינים שתהיה להם בהעברת הנכסים, האם ההעברה צריכה להתחיל כשההורים עודם בחיים, וכד'.
נאמנות מספקת פתרון למגוון קשיים שעולים במסגרת הורשה של רכוש משמעותי וכן מאפשרת להעביר את הרכוש בשליטה מלאה של המוריש בעודו בחיים. בעת הקמת נאמנות, המוריש (יוצר הנאמנות) מעביר את הרכוש לנאמנות – הרכוש יוצא מהעיזבון וכבר לא שייך למוריש או ליורשים. מי שיקבל את ההחלטה על הנעשה ברכוש לאחר שהועבר לנאמנות הוא הנאמן, אשר יבצע פעולות לצורך מימוש מטרה מסוימת או להנאתו של הנהנה בנאמנות, וכל זאת בהתאם לכתב הנאמנות עליו חתם יוצר הנאמנות.
ניתן לקבוע את תחולת הזמן של נאמנות – הנאמנות יכולה להתקיים ללא הגבלת זמן, ולהיות בעלת תוקף ופעולה מעשיים בכל מועד שייקבע – מיידי או עתידי, קבוע או מותנה. הנאמנות מאפשרת ליוצרה (המוריש) לקבוע מראש, בצורה מסודרת, את מנגנון העברת ההון והנכסים לדורות הבאים, בהתאם לצרכים של כל יורש, גילו, ובהתאם לאמונותיו ולשאיפותיו של המוריש. כאשר קיימת נאמנות, אין צורך בצו קיום צוואה על מנת להעביר את ההון, ובאופן זה נמנע הצורך בניהול מורכב של העיזבון בעתיד.
מנקודת מבטם של המורישים, לנאמנות יתרונות רבים, הבאים לידי ביטוי במספר היבטים: דאגה לנכדים ו/או לדורות נוספים, מנגנוני איזון בין בני המשפחה, ומנגנוני קבלת החלטות מוסכמים, (בהיבט המשפחתי); שמירה על ערכי המוריש באמצעות פילנתרופיה (בהיבט הערכי);קביעת כללים בנוגע לניהול ההון, רמת סיכון וכו' (בהיבט של ניהול הון); הגדרת תפקידים, מינויים עתידיים, חלוקות וכו' (בהיבט של שיתוף הדורות הבאים בניהול ההון המשפחתי). הנאמנות מאפשרת השגת תוצאות אלו, תוך יצירת לכידות משפחתית בעזרת תהליכים שיתופיים ארוכי טווח בייסוד ועיצוב הנאמנות.
לסיכום, ניתן ללמוד כי יתרונותיה הבולטים של הנאמנות מאפשרים תכנון נכון של העברת הון בין-דורי, חלוקת ההון וניהולו לאורך שנים, הן בהיבטים משפחתיים והן בהיבטים כלכליים.